תעשיית הנחושת מתמקדת במספר הלא נכון. בעוד שכורים ומתכות מתלבטים לגבי דמי טיפול ומחסור בתרכיזים, חומצה גופרתית מתגלה כאחד המשתנים החשובים ביותר בשרשרת הערך של נחושת.
השינוי האסטרטגי בשוק התרכיזים
דיווחים כי מתכות נחושת סיניות רוכשות יותר פיריט, הידוע בכינוי 'זהב שוטים', אינם צריכים להתפרש כהתפתחות שולית. ייתכן שזהו האות הברור ביותר לכך שגופרית הופכת לרכיב בעל ערך גובר בתרכיזי נחושת. כאשר דמי הטיפול והזיקוק יורדים לאפס או הופכים לשליליים, ומחירי החומצה נותרים גבוהים, הגופרית מפסיקה להיות תוצר לוואי בלבד והופכת למקור רווח.
לדעתנו, לשינוי זה השלכות חשובות על כורים, מתכות, סוחרים ומשקיעים כאחד.
מודל התמחור המסורתי
מודל התמחור המסורתי של תרכיזים בנוי סביב תשלומי נחושת, דמי טיפול, דמי זיקוק וקנסות. מסגרת זו מניחה שהנחושת היא מקור הערך העיקרי וכל השאר משני. אבל תרכיז נחושת אינו רק חבילה של נחושת כלואה. הוא מכיל גם גופרית, מתכות יקרות, ברזל, זיהומים, לחות, חשיפה להובלה וסיכון תפעולי. התעשייה התעלמה היסטורית ממרכיב הגופרית כי ערכו היה צנוע יחסית. ההנחה הזו מתחילה להתערער.
הראיות מהשטח הסיני
התנהגותן האחרונה של מתכות סיניות מעידה על כך. רויטרס דיווחה שלפחות שש מתכות נחושת סיניות הגדילו רכישות פיריט השנה. יבוא הפיריט הלא קלוי של סין הגיע לכמעט 392,000 טון בארבעת החודשים הראשונים של 2026, הרמה הגבוהה ביותר לתקופה זו מאז 2014. הכמות נותרה קטנה יחסית ליבוא תרכיזי הנחושת של סין, שעומד על כמעט 10 מיליון טון באותה תקופה. אבל הנפח המוחלט פחות חשוב מכיוון המגמה.
הסיבה פשוטה. גופרית ניתנת להמרה לחומצה גופרתית, וחומצה גופרתית הפכה לבעלת ערך מספיק כדי להשפיע על כלכלת המתכות.
טון יבש של הזנה המכיל 30% גופרית גופרתית יכול לייצר תיאורטית כ-0.87 טון חומצה גופרתית, בהנחת שיעורי לכידת גופרית גבוהים ומוצר בר מכירה. במרווחי החומצה הנוכחיים, זה יכול לייצג הכנסה משמעותית לטון הזנה. בסביבה שבה דמי טיפול ספוטיים נקבעים בשליליות עמוקה, ההכנסה הזו חשובה.
זה לא אומר שכל תרכיז עתיר גופרית הופך לפתע לאטרקטיבי. נהפוך הוא.
פיריט מביא ברזל וגם גופרית. תכולת ברזל גבוהה יותר עשויה להגדיל נפחי סיגים, דרישות חמצן, אובדני נחושת ועלויות תחזוקה. גופרית גבוהה יותר יכולה להכביד על מערכות טיפול בגז ומפעלי חומצה. למתכות מסוימות יש יכולת לספוג אתגרים אלו. לאחרות אין. המנצחות לא יהיו בהכרח המתכות הקונות הכי הרבה פיריט. הן יהיו המפעילים שמבינים את צווארי הבקבוק שלהם ויודעים בדיוק היכן גופרית נוספת יוצרת ערך במקום להרוס אותו.
הבחנה זו אובדת לעתים קרובות בדיון הציבורי.
כלכלה ספציפית למפעל
משקיפים רבים רואים עלייה ביבוא פיריט ומסיקים שמתכות סיניות גילו מרכז רווח חדש. המציאות מורכבת יותר. הכלכלה היא ספציפית מאוד למפעל ותלויה באחסון חומצה, ביקוש לחומצה, לוגיסטיקה, סבילות לזיהומים וקיבולת עיבוד זמינה. מחיר חומצה כותרתי מספר רק חלק מהסיפור.
למה שחשוב הוא המרווח הנקי שנוצר לאחר התחשבנות בהובלה, עלויות המרה, אחסון, ניהול סיגים, סיכונים תפעוליים ומגבלות קיבולת.
האות הרחב יותר
עם זאת, האות הרחב יותר קשה להתעלמות. רויטרס דיווחה שמחירי החומצה הגופרתית בסין עלו בערך פי חמישה בשנתיים וחצי האחרונות ויצרו תנופה משוערת של 1.5 מיליארד דולר למתכות הנחושת הסיניות בשנת 2025. בעוד שחלק מהאנליסטים מצפים שהמחירים ייסוגו, הפרק מדגים כיצד תוצר לוואי יכול להפוך למניע מרכזי של רווחיות בתקופות של מחסור בתרכיזים.
להשלכות על מוכרי תרכיזים יש משמעות פוטנציאלית גדולה. במשך שנים, גופרית נתפסה בעיקר כסיכון קנס. כיום, כורים עם תרכיזים נקיים ועתירי גופרית צריכים לבחון מחדש את עמדתם.
הקשר ישראלי
שוק הנחושת העולמי משפיע בעקיפין גם על ישראל. מחירי הנחושת משפיעים על עלויות הייצור בתעשיות החשמל, הבנייה והאלקטרוניקה המקומיות. עליית ערך תוצרי הלוואי כמו חומצה גופרתית עשויה להשפיע על עלויות המיחזור והסחר בגרוטאות נחושת, תחום שבו פועלות חברות ישראליות כמו מיחזור מתכות. למידע נוסף על קביעת מחירי גרוטאות ברזל, ניתן לבקר בעמוד המחירים.