הנחושת שהעולם צריך כבר נמצאת מעל פני הקרקע

תעשיית הכרייה נוהגת להביט מטה כשהיא צריכה להביט סביב

עם זינוק בביקוש העולמי לנחושת, התגובה האוטומטית של התעשייה היא להקים עוד מכרות. אך אחד הפתרונות כבר נמצא מעל פני הקרקע. עיבוד שאריות נחושת (tailings) מציע לוחות זמני ייצור קצרים משמעותית בהשוואה למכרות ראשוניים, וראוי להילקח ברצינות כמענה לגירעון האספקה העולמי.

הביקוש לנחושת מזנק

S&P Global מעריכה כי הביקוש לנחושת יגדל מ-28 מיליון טון מטרי ב-2025 ל-42 מיליון טון מטרי עד 2040 – גידול של 50%. מספר גורמים מניעים את הזינוק הזה. הראשון הוא המגמה הגוברת לחשמול ולדה-קרבוניזציה. רכבים חשמליים, אנרגיות מתחדשות ושדרוגי רשת הם כולם עתירי נחושת.

הגורם המרכזי השני הוא מהפכת הבינה המלאכותית. כשה-AI מעצבת מחדש כמעט כל תעשייה בעולם, מרכזי נתונים נבנים בקנה מידה חסר תקדים כדי להכיל זאת.

BHP מעריכה כי השימוש בנחושת במרכזי נתונים יגדל פי שישה עד 2050, ומרכז נתונים יחיד בקנה מידה היפר-סקייל יכול לצרוך עד 50,000 טון נחושת, לעומת 5,000–15,000 טון במתקן קונבנציונלי.

הצורך אינו בעיה לעתיד הרחוק

הצורך בנחושת אינו בעיה ארוכת טווח שיש לפתור בעתיד – הוא צורך מיידי וממשי. האספקה לא יכולה לחכות. מכרות חדשים יהיו חלק מהפתרון, אך הם מגיעים עם אילוץ משמעותי שאסור לזלזל בו. מכרות נחושת חדשים לוקחים שנים רבות עד שהם נכנסים לייצור.

לפי S&P Global, הזמן הממוצע הוא 17.9 שנים עבור מכרות שעלו לאוויר בשנים 2020–2023. עד 2035, הייצור ממכרות נחושת קיימים ומתוכננים צפוי לעמוד על 70% בלבד מהביקוש העולמי, ו-30 הפרויקטים הגדולים ביותר בעולם (greenfield) יתרמו רק 14% מסך אספקת הנחושת עד אותה שנה. זה פשוט לא יספיק לעמוד בהיקף הביקוש בטווח הקצר והבינוני. פתרונות אחרים נחוצים נואשות.

שאריות נחושת כפתרון

כאן נכנסות לתמונה שאריות הנחושת (tailings) – ולדעתי, התעשייה איטית מדי לפעול. שאריות נחושת הן פסולת כרייה היסטורית המכילה נחושת שיורית, שעובדה לפני עשרות שנים בטכנולוגיה פחות יעילה. שיטות מיצוי מודרניות הופכות חומר זה לרווי הרבה יותר מבעבר, ולפרויקטי שאריות יש יתרונות רבים על פני מכרות מסורתיים.

יתרונות מרכזיים

הראשון הוא הון נמוך יותר: המיצוי לרוב פחות עתיר הון, ומרבצי שאריות ממוקמים לעיתים קרובות ליד תשתיות קיימות סמוך למכרות ראשוניים. המשמעותי ביותר הוא שלוחות הזמנים לפיתוח קצרים בהרבה מאלה של מכרות ראשוניים. שאריות נמצאות מעל פני הקרקע ולעיתים קרובות באתרים מורשים ידועים, כך שאין צורך בחיפושים – יתרון חשוב לאור דחיפות פער האספקה.

התמודדות עם ספקנים

ישנם ספקנים, כמובן, המצביעים על דרגות נמוכות יותר, מיצוי קשה יותר ועלויות גבוהות יותר. לרוב, חששות אלו אינם מוצדקים. הטכנולוגיה התקדמה משמעותית, במיוחד בציפה, שטיפה ושחזור חלקיקים עדינים. מחירי הנחושת כיום תומכים בכלכלת חומר בדרגה נמוכה, אם כי ראוי לציין שמכרות נחושת חדשים מכילים לעיתים דרגות דומות למרבצי שאריות רבים. עם זאת, מכרות ראשוניים עדיין דורשים את השלבים עתירי האנרגיה של הכרייה: פיצוץ, מיצוי וריסוק. עם שאריות, שלבים אלה כבר בוצעו.

יתרונות סביבתיים

ישנם גם יתרונות סביבתיים משמעותיים לעיבוד שאריות נחושת לעומת כרייה ראשונית. כאשר מרבצי נחושת מופקים בשיטות קונבנציונליות, הם עלולים לגרום נזק חמור לסביבה המקומית, תוך ייצור תוצרי לוואי רעילים הכוללים תכולת ארסן גבוהה המחלחלת לקרקע ולמערכות מים מסביב. לעומת זאת, פרויקטי שאריות נחושת מציעים הזדמנות להפוך נזק היסטורי בן עשרות שנים, לא רק למזער נזק חדש.

פרויקט Playa Verde של Halo Minerals בצ'ילה, שם האו"ם תיאר את האזור כאחד ממקרי הזיהום החמורים ביותר באוקיינוס השקט, הוא דוגמה מובהקת. בין 1938 ל-1978, מכרות Potrerillos ו-El Salvador הזרימו כ-250 מיליון טון של שאריות רעילות ישירות לאוקיינוס.

הקשר לשוק הישראלי

בישראל, תעשיית המיחזור והגרוטאות יכולה להפיק תועלת ממגמה זו. עם עליית מחירי הנחושת והדגש על מיצוי משאבים קיימים, עיבוד שאריות מתכת עשוי להיות רלוונטי גם למפעלים מקומיים. למידע נוסף על מחירי גרוטאות ברזל ומתכות, בקרו בדף מחירי גרוטאות. לשירותי קניית גרוטאות, היכנסו לשירותי קניית גרוטאות ברזל. לפרטים על סוגי ברזל, ראו סוגי ברזל. לקבלת הצעת מחיר, לחצו כאן.