פער ההיצע בנחושת: חדשות טובות על זמן שאול

תחזית מעודדת, אך שברירית

דו"ח ה-IEA (סוכנות האנרגיה הבין-לאומית) לשנת 2026 בנושא מינרלים קריטיים גלובליים הצליח לצמצם את פער ההיצע הצפוי בנחושת לשנת 2035, מכ-30% בדו"ח הקודם לכ-25% השנה. לאחר עשור שבו הפער רק התרחב, מדובר בהתקדמות אמיתית הנובעת מפרויקטים קונקרטיים שיוצאים לפועל. עבור הנחושת שהחשמול, מרכזי הנתונים וחיי המודרנה דורשים, כל אחוז מייצג מיליוני טונות ומיליארדי דולרים.

כמעט שום דבר מזה אינו חדש

הצמצום בפער מונע כמעט כולו על ידי הרחבות והארכת חיי מכרות קיימים: הרחבות קיסאנפו ולומוואנה באפריקה, הארכת חיי היי-לנד ואלי בקנדה, והרחבת אנטמינה בפרו. אלו פרויקטים טובים, אך סגירת הפער בדרך זו דומה למשיכת חסכונות במקום הגדלת הכנסה. החסכונות סופיים, וההיצע החדש האמיתי שימלא את החשבון אינו מגיע. מכרה רזולושן קופר באריזונה, אחד ממרבצי הנחושת הלא מפותחים הגדולים בצפון אמריקה, שקוע כל כך בהליכים משפטיים שה-IEA השאיר אותו מחוץ לתחזית לחלוטין, הן בתרחיש הבסיס והן בתרחיש הגבוה. פער ההיצע נסגר רק אם נפתור את החסמים החוסמים מרבצים אלה, לא על ידי כפיית ייצור מהם. החדשות הטובות אמיתיות, אך הן גם קול של תעשייה שמבזבזת את חסכונותיה.

השלב שאיש אינו רואה הוא זה שנכשל

מה שהופך את ההתקדמות לשברירית הוא שלב שכמעט אף אחד מחוץ לתעשייה אינו מדמיין. לפני שנחושת הופכת למתכת, העפרה שלה מרוכזת באמצעות ציפה, ואז מותכת בכבשן; רוב הגופרית מוסרת בשלב הריכוז, והשאר נפלט בתנור. בית ההיתוך הוא נקודת חנק. כמעט כל טונה של נחושת ראשונית בעולם עוברת דרכו, ושלב זה מתפרק כעת מבחינה פיננסית ופיזית בו-זמנית.

מבחינה פיננסית, עמלת הייחוס לעיבוד טונה של תרכיז נקבעה על אפס דולרים בתחילת 2026, הנמוכה ביותר שהוסכמה אי פעם, לפי ה-IEA, ועמלות הספוט היו שליליות מאז 2024. מאז 2005, סין בנתה יותר מ-90% מיכולת התכת הנחושת החדשה בעולם, והעלתה את חלקה מכ-15% לכמחצית. בנייה זו עקפה כל כך את הנחושת הזמינה, עד שהעמלה לעיבוד טונה הותחרה לאפס. בתי היתוך מחוץ לסין פועלים כעת מתחת ל-70% מהקיבולת, בעוד שבסין הם פועלים קרוב ל-85%. רבים נשארים פתוחים רק על ידי מכירת תוצרי הלוואי – הזהב, הכסף והחומצה הגופרתית – שמגיעים יחד עם הנחושת. אם מחירי תוצרי הלוואי הללו ירדו, בתי ההיתוך, במיוחד אלה מחוץ לסין, יהיו בסיכון לסגירה.

מבחינה פיזית, הכבשנים כבים. חלק מההפסקות נובעות מהזדקנות רגילה, במיוחד עבור בתי היתוך רבים בני 40+ שנה מחוץ לסין, כאשר הציוד נשחק. אך כאשר העמלה היא אפס ושום דבר לא מצביע על התאוששות בקרוב, לבית היתוך יש מעט סיבה לפעול בהפסד. הקדמת תחזוקה, הורדת הכבשן לשיפוץ ממושך, הופכת לדרך רציונלית להמתין למחזור שאינו מציע upside. ובעוד הכבשן מושבת, לנחושת אין לאן ללכת.

זמביה הראתה זה עתה מה זה עולה

זה קרה השנה, באחת המדינות שה-IEA מזכה על צמצום הפער. זמביה גובה מכס של 10% על יצוא תרכיז נחושת גולמי. מטרתו היא השאיפה שכל מדינה מייצרת נחושת מחזיקה: לעבד את התרכיז בבית וללכוד את ערך המתכת המוגמרת במקום לשלוח אותה כסלע. ביוני השנה, בפעם השנייה מאז אוגוסט 2025, זמביה השעתה מכס זה על יותר מ-270,000 טונות של תרכיז, מכיוון שבתי ההיתוך שלה היו מושבתים לתחזוקה ממושכת ולא יכלו לעבד את הנחושת, כפי שדווח על ידי רויטרס ו-Mining.com. אומה שכתבה את שאיפתה לחוק נאלצה לשלוח את הנחושת שלה לא מעובדת, למסור את הערך לבית היתוך של מישהו אחר, מכיוון ששלב בודד שתופס אותו נכשל. זו כל הבעיה באירוע אחד. הישען עליו והוא נשבר, וערך הנחושת עוזב על ספינה.

מה נדרש כדי להגן על החדשות הטובות

אם החוליה החלשה היא שלב בודד, מרוכז ופגיע פיננסית – בית ההיתוך – אז הגנה על החדשות הטובות דורשת פיזור הסיכון. זה אומר בניית יכולת התכה חדשה מחוץ לסין, השקעה בטכנולוגיות עיבוד חלופיות (כמו מיצוי ממס-אלקטרו-ווינינג ישיר), ותמיכה במדיניות שתמריץ פיתוח מרבצים חדשים תוך קיצור הליכי הרגולציה. עבור השוק הישראלי, התלות הגוברת בייבוא נחושת לתעשיות האלקטרוניקה, הבנייה והאנרגיה המתחדשת הופכת את יציבות שוק הנחושת לקריטית. מומלץ לעקוב אחר מחירי גרוטאות נחושת בדף המחירים שלנו ולשקול מכירת גרוטאות נחושת כחלק מאסטרטגיית ניהול סיכונים. למידע נוסף על סוגי נחושת, בקרו בעמוד סוגי המתכות או קבלו הצעת מחיר.