
הבעיה האקולוגית של שרשראות האספקה
כל אסטרטגיה מודרנית למינרלים קריטיים מבוססת על הנחה יקרה ומסיבית אחת: אם ממשלות ישקיעו מספיק כסף בעיבוד, זיקוק ושרשראות אספקה מקומיות, הן יוכלו בסופו של דבר להדביק את הפער (ואולי אף להתחרות) מול סין. אני אומר זאת בפשטות – גישה זו לא תעבוד.
בעיית המערכת האקולוגית
תסתכלו על מגזר הטכנולוגיה. דמיינו שאתם מנסים להשיק מנוע חיפוש חדש שיתחרה בגוגל היום. טכנית, זה אפשרי. עם מספיק כסף, מהנדסים ותשתיות, כנראה שתוכלו לבנות משהו טוב באותה מידה. אבל האם הייתם עושים זאת? כמובן שלא. גוגל לא הפכה לדומיננטית רק בזכות בניית מנוע חיפוש טוב יותר. היא הפכה לדומיננטית קודם כל בזכות בניית המערכת האקולוגית. עד שכולם הבינו כמה ערך יש בעמדה הזו, השוק כבר התפתח סביבה.
עם זאת, ככל שזה נשמע הגיוני על פני השטח, זו בדיוק הטעות האסטרטגית שממשלות מערביות חוזרות עליה שוב ושוב במרוץ העולמי לחומרי גלם קריטיים. קובעי מדיניות מניחים שניתן פשוט לפרק שרשראות אספקה באופן שיטתי ולבנות אותן מחדש באמצעות גיוון, החזרת ייצור מקומי והשקעות, מבלי להכיר בכך שמרוץ כבר הסתיים למעשה.
במילים פשוטות, שווקים מסוימים מגיעים לנקודה שבה הם הופכים סגורים מבחינה מבנית. שחקנים חדשים עדיין יכולים לבנות יכולת, אבל עקירתם הופכת ליקרה יותר, פחות רווחית ופחות משמעותית מבחינה אסטרטגית. במילים אחרות, מגיעה נקודה שבה זה כבר לא רציונלי כלכלית להשקיע בשווקי ביניים מסוימים, וזה הופך ללקח יקר בתלות בנתיב. זה מאלץ הון מערבי להיכנס למעגל מתמשך של ניסיון להדביק פערים, ונותן לשחקנים הדומיננטיים כמו סין את המרחב הדרוש כדי למונופול בשקט את הדור הבא של שרשראות הערך של סחורות.
כאן חסר חלק גדול מהדיון הנוכחי. אנו נוטים לחשוב על עיבוד כאוסף של מפעלים בודדים שניתן פשוט לשכפל במקומות אחרים. במציאות, דומיננטיות בעיבוד היא מערכת אקולוגית, הבנויה על עשרות שנים של ניסיון ולוגיסטיקה משולבת של שרשרת אספקה. עד שמדינה שולטת ברוב שוק העיבוד, היא בדרך כלל צברה אלפי יתרונות תחרותיים קטנים שקשה מאוד לשחזר.
לקרוא לזה 'קריטי' לא הופך את זה לבר-ביצוע
כדי לגשר על נקודה עיוורת אנליטית זו, עלינו להסתכל מעבר לריכוז השוק הנוכחי וליישם מדד חדש: מדד הזדמנויות הדומיננטיות הקריטיות (CDOI). במקום לנקוט בגישה הטיפוסית להשקעה על ידי מדידת היכן מרוכז העיבוד כיום, הוא שואל שאלה אחרת: כמה מקום באמת נותר לשחקנים חדשים להיכנס לשוק בהצלחה ולבנות מינוף אסטרטגי?
כאשר רואים זאת דרך העדשה הזו, המציאות של המעבר העולמי הופכת ברורה. שווקי העיבוד של יסודות כמו גליום, גרפיט, יסודות נדירים ואפילו ליתיום כבר סגורים מבחינה מבנית. סין היא לא רק המעבדת הגדולה ביותר, היא תופסת עמדת ביניים שלא ניתן לשבור באופן הגיוני. האם אירופה או ארצות הברית עדיין יכולות לבנות מפעלי עיבוד? בהחלט, אבל האם הן יכולות להפוך את עמדתה של סין? זו שאלה אחרת לגמרי.
מצד שני, למרות נתחי שוק מאיימים לכאורה המוחזקים על ידי מדינות בודדות, שווקי הביניים של מתכות בסיס כמו נחושת, ניקל וכרום נותרים פתוחים יחסית. אף שחקן גלובלי יחיד לא השיג עדיין שליטה מוחלטת. המציאות דו-צדדית, עם זאת, היא שבעוד שהשווקים האלה פתוחים למיצוב מערבי, הם פגיעים באותה מידה למונופול עוין אם יוזנחו.
ואז נמצאת הנקודה העיוורת המוסדית, והתחום המעניין ביותר: שוק שנראה סגור היטב, עד שלפתע הוא לא. שווקים כמו הפניום ובורון נראים מוגנים מכיוון שהם נשלטים על ידי מדינות OECD, אבל
הקשר לשוק הישראלי
ישראל, כמדינה המבקשת לגוון את מקורות האספקה שלה לחומרי גלם קריטיים, עשויה למצוא עניין רב בניתוח זה. בעוד שהשוק המקומי קטן יחסית, חברות ישראליות בתחום ההייטק והתעשייה הביטחונית תלויות ביבוא של מינרלים כמו טונגסטן ומתכות נדירות. ההבנה שחלק משווקי הביניים כבר סגורים למעשה יכולה לסייע למקבלי ההחלטות בישראל להתמקד בהשקעות בשווקים שעדיין פתוחים, כמו נחושת או ניקל, ולבנות שותפויות אסטרטגיות עם מדינות כמו אוסטרליה או קנדה. למידע נוסף על מחירי גרוטאות ברזל, בקרו בדף המחירים.
שאלות נפוצות
מדד הזדמנויות הדומיננטיות הקריטיות (CDOI) הוא כלי אנליטי חדש שבוחן כמה מקום באמת נותר לשחקנים חדשים להיכנס לשוק עיבוד מינרלים ולבנות מינוף אסטרטגי, במקום להסתכל רק על ריכוז השוק הנוכחי.
הכותב טוען שהגישה מבוססת על הנחה שגויה שניתן לפרק שרשראות אספקה סיניות ולבנות אותן מחדש, בעוד שבפועל שווקים מסוימים הפכו סגורים מבחינה מבנית, והשקעה בהם היא יקרה ולא רציונלית.
שווקי העיבוד של גליום, גרפיט, יסודות נדירים וליתיום נחשבים סגורים מבחינה מבנית, כאשר סין תופסת עמדת ביניים שלא ניתן לשבור באופן הגיוני.
שווקי הביניים של מתכות בסיס כמו נחושת, ניקל וכרום נותרים פתוחים יחסית, אך הם פגיעים באותה מידה למונופול עוין אם יוזנחו.
טונגסטן משמש כדוגמה למינרל קריטי שבו שוק העיבוד עשוי להיות סגור או פתוח, והמאמר מדגיש שזו רק ההתחלה של מגמה רחבה יותר שבה יש להעריך כל מינרל בנפרד לפי מדד CDOI.